<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' הלואה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
שני לקוחות שלקחו שתי שדות בבת אחת ובא בעל חוב לגבות רצה ליגבות מישניהם גובה מאחד מהן גובה ואין ללוקיח אחיר על חבירו כלום, והני מילי דזבנו תרויהו בינונית אבל חד זבן עדית וחד זבן בינונית מבינונית מישתלם מעידית לא משתלם, דתנן הנזקין שמין להן בעדית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית, ולא אמרן אילא דלא שייר דכואתה אמ' ליה הינחתי לך מקום לגבות הימנו.
<h2>דף ט.</h2>
אמ' רב נהמן אמר שמואל האחים שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתיר משתות בטל מקח שתות קונה ומחזיר אונאה, והא דאמרת פחות משתות ניקנה מקח לא אמרן אילא ביתומים גופיהו דפלגו בהדי הדדי, אבל שליח דמר ודמר דפלג להו מצי למימר ליה לתקוני שדרתך ולא לעוותי. וביתמי נמי לא אמרן אילא דלא שמוה בבית דינא אבל שמוה בבית דינא והא תנן שום הדיאנין שפחתו שתות או הותירו שתות מוכרן בטיל, והני מלי במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות, וכולהי לא אמרן אילא באומדאנא אבל במישחתא אפילו כל דהוא הדר, דאמ' ראבא כל דבר שבמידה ושבמשקל ושבמינין אפילו פחות מיכדי אונאה חוזיר.
<h2>דף יא.</h2>
ואם טרף יטרף יביאהו עד, יביא עד שניטרפא באונס ופטור אבא שאול אומ' יביא אסורה לבית דין.
<h2>דף יא:</h2>
שכיב מרע שאמר לפרעוניה לפלוני מן מאי דשאביקנא בשטרא דאיכא עלאי ושבק ניכסי ארעא וזוזי אם ניחא להון ליתמי ולירתי לאגבוייה מימטלטלי מגבן ליה יהבין ליה זוזי ומסלקין ליה מן ארעא.
עשה עבדו הפתוקי ומכרו לאחר בעל חוב גובה הימנו עשה שורו הפתוקי ומכרו לאחיר אין בעל חוב גובה הימנו. היכי דאמי הפתוקי דאמ' ליה כי מטיא זמניה לא יהא לך פירעון אילא או מיהאיי עבדא או מיהא ארעא או מיהאיי תורא או מכל מידי דמפריש. והילכתא בין בעל חוב בין אשה לא גאבו מן יתמי מן העבדים אבל מלוה כד איתיה בחיי בעל חוב שקיל מניה מן העבדים דהא אית ליה למישקל מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה, אשה כיון דאפילו מיניה דידיה כד מיגרשא מיניה לא שקלא אילא ממקרקעי לא גביא מעבדים.
<h2>דף מח:</h2>
והיכא דאמ' ליה חבריה עיליה להאיי מידי לחצר ואמ' ליה עיילתיה ואיגניב לא מחייב לשלומי עד דמקביל עילויה לנטורי, דקימא לן הילכתא כרבי דאמ' עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור.
<h2>דף נו:</h2>
ומשלמין את האבידה ואת הגניבה. איתמר שומר אבידה ראבא אמ' כשומר חנם רב יוסף אמ' כשומר שכר, והילכתא כרב יוסף מידקא אמרינן [ב"מ פ"ב ע"א] אמ' שמואל האיי מאן דאוזפיה אלפא דזוזי לחבריה ואחית ליה קתא דמגלא עלאיהו אואד קתא דמגלא אואד אלפא דזוזי אבל תרתין קתאתא לא ורב נהמן אמ' אפילו תרתי קתאתא, וקא אמרינן [ב"מ כ"ט ע"א] נימא תהוי תיובתיה דרב יוסף בשומר אבידה, וקא מפרקינן דלא, שמע מינה הילכתא כרב יוסף דאי סלקא דעתא הילכתא כראבא למה לי הדורי אתיובתיה דרב יוסף, לסיעיה לראבה, אילא שמע מינה הילכתא כרב יוסף, והשתא דקימא לן כרב יוסף בשומר אבידה ליסטום מזוין גנב הוא מידקא מותיב ליה אביי לרב יוסף בהא שמעתא [ב"ק נ"ז ע"א] וקא מהדר ליה ליסטום מזוין גנב הוא, והיכא נמי דקא טעין דינפל עליה ליסטום מזוין מישתבע האיי שומר שכר ופטיר מלשלומי בגניבה.
<h2>דף נז.</h2>
אמ' רבי אלעזר כל השומרין שהחזירו שלא לדעת הבעלים חייבין חוץ משומר אבידה שריבתה בו התורה השבות הרבה, שנ' [דברים כ"ב] השב תשיבם לאחיך אפילו לגנתו ולחרבתו למקום שהיא משתמרת בו הרי זה פטור, שאם אתה אומר חייב כל מי שהוא מוצא אבידה אינו מחזירה לבעליה. מ'ת'. ותנן נמי [גיטין מ"ח, ע"ב] המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם.
<h2>דף נז:</h2>
ואם אמר הריני משלם ואיני נשבע ונימצא הגנב משלים תשלומי כפל לשוכר סברוה רבי יהודה היא דאמ' שוכר כנושא שכר דאמי, ומידקא אמ' הריני משלים ואיני נישבע מכלל דאי באיי פטר נפשיה בשבועה והיכי מצי פטר נפשיה, בטועין טענת ליסטום מזוין דקטיל דכולי האיי ודאי לא משעביד איניש נפשיה.
<h2>דף סב.</h2>
אמ' ראבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו שלכסף הוא הזיקתו משלמת שלזהב מישום דאמ' לה מאי הוה ליך גביה דאזיקתיה, פשעה בו משלמת שלכסף מישום דאמרא ליה נטירותא דזוזא קבילי עלאי.
<h2>דף סג:</h2>
ושומר חנם דמשלים תשלומי כפיל בטועין טענת גנב מנא לן דתנו רבנן. מ'ת'. היכן פקדוני ואמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אתו שאכלו משלם את הקרן ואם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. מ'ת'. היכן פקדוני ואמר לו ניגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אתו שגנבו משלם תשלומי כפל אם הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. למימרא מאי דטועין טענת גנב דמשלים תשלומי כפיל טועין טענת אביד לא משלם תשלומי כפל, וטועין טענת גנב נמי בשבועה אין שלא בשבועה לא, מנא הני מלי דתנו רבנן אם ימצא הגנב [שמות כ"ב] בגנב עצמו הכתוב מדבר, אתה אומר בגנב עצמו או אינו אילא בטועין טענת גנב כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב האוי בטועין טענת גנב הכתוב מדבר, ומאי משמעא דהאיי אם לא ימצא הגנב בטועין טענת גנב אמ' ראבא ואם לא ימצא כמה שטען אילא הוא גנבו משלם שנים. ומימאי דבשבועה הוא דמשלים תשלומי כפיל דתניא ונקרב בעל הבית אל האלהים [שם] לשבועה אתה אומר לשבועה אי אינו אילא לדין, נאמר כן אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונאמר בשומר שכר ונקרב בעל הבית וג' מה להלן שבועה אף כאן שבועה.
<h2>דף ע.</h2>
אמרי נהרדאיי לא כתבינן אורכתא אמיטלטלי אמר ליה רב אשי לאמימר מאי טעמא אמ' ליה מדאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואיכא דאמרי אמרי נהרדאיי לא כתבינן אורכתא אמיטלטלי דכפריה טעמה דכפריה דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבינן ואמרי נהרדאיי כל אורכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי ואפיק לנפשך לית בה משאשא מאי טעמא משום דאמ' ליה האייך את לאו בעל דברים דידי את אמ' אביי ואי כתיב בה למחצה לשליש ולירביע מיגו דמישתעי לפלגא מישתעי לכוליה אמ' אמימר ואי תפס לא מפקינן מיניה רב אשי אמ' מידי כתיב ליה כל דמיתענית מן דינא עלאי שליחא שוייה ואיכא דאמרי שותפא שוייה למאי נפקא מינה למיתפס פלגא. והאכי אמרו רבנן מישמא דמר רב יהודאי דמאן דמוריך חבריה ובתר דיהיב ליה אורכתא מימליך ובאעי לבטולה ומוריך איניש אחרינא אית ליה רשותא דהילכתין קימא לן דשליחא שוייה, ומאן דמוריך לחבריה ודחיל דילמא שקיל להון אמ' ליה בההיא שעתא דקא מוריך ליה באנפי שהדי דקא משוינא ליה שליחא לאיתויי לי זוזי כן וכין דאית לי גבי פלניא.
<h2>דף עב:</h2>
עד זומים אביי אמ' למפרע הוא ניפסל ראבא אמ' מיכן ולהבא הוא ניפסל.
<h2>דף צג.</h2>
לשמר ולא לאבד לשמר ולא לקרע לשמר ולא לחלק לעניים, דאי משעתא דמטו לידיה בתורת שמירה מטו לידיה, או מת או נשבר או נשבה מחייב שבועה, או בתורת אבד קרע חלק לעניים מטו לידיה ולסוף אמ' ליה נטרינון, או מת או נשבר או נשבה פטור, וכין לש(ו)מר דשומר חנם.
<h2>דף צד:</h2>
והיכא דגזל וקא עביד תשובה מיתבעי ליה לניגזל לאחולי גבי גזלן מפני תקנת השבים, והיכא דלא אחליה אף על גב דקא משדר ליה מאי דגזל לא מכפר ליה אילא עד דמאטי לידיה דניגזל, ואי שוי נגזל שליח שלוחו שלאדם כמותו, אבל מלוה דשוי שליחא לאיתויי זוזי מלווה ואיתניסו זוזי ביד שליח לא מיפטר לווה, אילא היכי ליעביד כי הא דר' אבא הוה ליה זוזי בירב יוסף בר חמא אמ' ליה לרב ספרא כולה שמועתא.
<h2>דף קד:</h2>
והיכא דאית ליה מלוה או פיקדון בדוכתא אחריתי וקא באעי לשדורי שליח לאיתוינהו היכי לעביד, כי דרב יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין על הסימן רבי יוחנן אומר אם היו עדים חתומין עליו משלחין והילכתא כשמואל דאין משלחין, אילא היכי לעביד כיהא דרבי אבא הוה מפקדין ליה זוזי בירב יוסף בר חמא אמ' ליה לרב ספרא בהדי דאתית איתינהו ניה לי אתא אמ' להו הכי אמ' לי ר' אבא, אמ' ליה ראבא בריה לרב ספרא מיכתב לך רבי אבא ניתקבלתי אמ' ליה לא אמ' ליה זיל ניכתוב לך ניתקבלתי ותא שקול, הדר אמ' ליה אפילו ניתקבלתי נמי דילמא עד האכי ועד הכי ניחא נפשיה דר' אבא ונפלי זוזי קמי יתמי וניתקבלתי דר' אבא ולא כלום, אילא מאי תקנתה זיל ניקנינהו ניה לך במתנה אגב ארעא כדתנן נכסים שאין להם אחריות ניקנין עם נכסים שיש להן אחריות ותא את כתיב לן לדידן ניתקבלתי, כהא דרב פפא הוה מסיק תרי סר אלפי זוזי ביהוזאיי ואקנינהו ניה ליה לרב שמואל בר אהא אגב אסופתא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד לתוך.
והיכא דגזל וקא עביד תשובה מיתבעי ליה לניגזל לאחולי גבי גזלן מפני תקנת השבים, והיכא דלא אחליה אף על גב דקא משדר ליה מאי דגזל לא מכפר ליה אילא עד דמאטי לידיה דניגזל, ואי שוי נגזל שליח שלוחו שלאדם כמותו, אבל מלוה דשוי שליחא לאיתויי זוזי מלווה ואיתניסו זוזי ביד שליח לא מיפטר לווה, אילא היכי ליעביד כי הא דר' אבא הוה ליה זוזי בירב יוסף בר חמא אמ' ליה לרב ספרא כולה שמועתא.
<h2>דף קה:</h2>
והילכתא הכופיר בפיקדון גזלן האוי ומיחיב באונסיו, והיכא דאפקיד מידי גבי חבריה וכפריה אי נמי גזליה ואישתבע ליה ולבסוף קא מודי מיחייב לשלומי קרן וחומש לבעלים ואשם למזבח, והידאנא דלא איכא אשם לא איכא חומש ולא משלים אילא קרן.
<h2>דף קו.</h2>
ולקח בעליו ולא ישלם, כיון שקיבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמין ממון, ואיכא דאמרי ההוא לכל הנישבעין שבתורה נישבעין ולא משלמין הוא דאתא.
<h2>דף קז.</h2>
כי הוא זה, אמ' ר' חייה בר יוסף עירוב פרשיות כתוב כן (וכתיב) [וכי כתיב] זה במלוה הוא דכתי', מאי שנא מלוה כידראבא דאמ' ראבא מפני מה אמרה תורה מודה מיקצת טענה ישבע חזקה אין אדם מיעיז פניו בפני בעל חובו, והאיי בכוליה באעי דליכפריה והאיי דלא קא כפר שאין אדם מיעיז פניו בפני בעל חובו, וכוליה באעי דלודי ליה ושמוטי הוא קא משמיט נפשיה הולכך רמא רחמנא עליה שבועה כהיכי דלודי, דאוריתא עד דמודי במיקצת טענה דאית לך גבאי מניהו לא מישתבע אבל אמ' ליה פרעתיך כל דאית לך שבועה מדרבנן חזקה אין אדם תובע אילא אם כין יש לו, אדראבה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאיי באעי דלודי ליה וסבר תבע ליה בכוליה הולכך רמו רבנן עליה שבועה כהיכי דליפרוש, ומימאי דמממון לא פריש ומשבועה פאריש אמ' רב שישא בריה דרב אידי [ב"מ ו' ע"א] פרשי אינשי מיספיק שבועה ולא פרשי אינשי מיספיק ממונא, מאי טעמא האיי איפשר בהחזרה האיי לא איפשר בהחזרה.
<h2>דף קח:</h2>
אדם שתפס בדין בעל אחותו או אחותו ואמר להן ממון היה בבית אבה ולא מצאתי אותו ופסקו עליהם שבועה ועשו ביניהם פשרה ונתנו לו דבר מועט והיחל להן את השבועה וקנו מידו, אם קנו מידו כלשון הזה שנטלתה ממון זה והיחלתה כל שיש לך אף על פי שניתגלה עליהם ממון אביו מה שעשו עשוי שהרי היחל, אבל אם כלשון הזה קנו מידו שנטלתה ממון זה והיחלתה את שבועתך ולאחר מיכן ניתגלה עליהן ממון בית אביו שבועה היחל ממון לא היחל ומחזיר מה שנטל ומחזירין לו מה שניתגלה עליהן וחזרה שבועה למקומה.
<h2>דף קיב:</h2>
אמ' רב אסי אמ' רבי שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, תאהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, קבלה מיניה רבי יוסי בר חנינא כגון שהיה חולה או עדים חולים או שהיו עדים מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. אמ' רב יהודה אמ' שמואל מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, אמ' מר עוקבא לדידי מפרשא לי מניה דשמואל כגון דפתחנן בדיניה ושלחנן ליה ולא אתא, אבל לא פתחנן בדיניה מאי מצי אמר אנא לבית דין הגדול הוא דאזילנא כפתחנן בדיניה נמי מצי אמר אנא לבית דין הגדול הוא דאזילנא, אילא אמ' ראבינא כגון דנקיט דיסקא מבית דין הגדול. אמ' רב מקימין את השטר שלא בפני בעל דין ורבי יוחנן אמ' אין מקימין, אמ' ליה רב ששת לרב יוסף בר אבא ואמרי לה לרב יוסף בר אבה אסברה לך טעמיה דר' יוחנן אמ' קרא והועד בבעליו אמרה תורה יבוא בעל השור ויעמוד על שורו, אמ' ראבא הילכ' מקימין את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח, ואי אמ' נקוטו לי זימנא דמיתינא לשהדי ומרענא ליה לשטרא נקטינן ליה, אתא אתא, לא אתא נטרינון ליה שיני חמישי ושיני, לא אתא משמתינן ליה תשעין יומי תלתין יומי קמאיי לא נחתינן ליה לניכסיה דאמרינן דילמא קא טרח למיזף זוזי, תלתין יומי מציעאיי לא נחתינן לניכסיה דאמרינן דלמא לא אשכח למיזף וקא טארח ומזבין, תלתין יומי בתראיי לא נחתינן לניכסיה דלמא לוקח גופיה קא טרח אזוזי, לא אתא כתבינן אדרכתא אניכסיה, והני מילי דאמ' אתינא אבל אמ' לא אתינא כתבינן אלתר, והני מילי במלוה אבל בפקדון אלתר כתבינן, והני מילי במקרקעי אבל במטלטלי לא מאי טעמא שמיט אכיל להו ואי אית ליה מקרקעי למלוה כתבינן, ולא היא אדרכתא אמיטלטלי לא כתבינן חששין שמה תכסיף, וכי כתבינן אדרכתא מודעינן ליה והני מלי דמקרב אבל מרחק לא, ואי איכא קרובים או נמי שיאראתא דאזלי ואתו נטרינן ומשהינן ליה עד תרי סר ירחי שתא, כי הא דראבינא שחייה למארא דאהא בר סמא תרי סר ירחי שתא עד דאזיל שליחא ואתי לבי הוזאיי, ולא היא מארא דאהא בר סמא איניש אלמא הוא דכיון דהוה מטיא אדרכתא לידיה לא הוה איפשר לאפוקה מיניה, אילא הכא כגון דאזיל שליחא בתלתא ואתי בארבעא וקאים בבית דינא בחמשה. ואמ' ראבא האיי שליחא דרבנן מהימן כביתרי והני מילי לשמותיה אבל לפתיחא ממונא קא מחסר ליה. וא' ראבא יהבינן זימנא אפומא דאיתתא ואפומא דשיבבא, ולא אמרן אילא דלא איתיה במאתא אבל איתיה במאתא אימור אשכחיה ואמר ליה, ולא אמרן אילא דלא חליף אבאבא דבית דינא אבל חליף אבאבא דבית דינא אימור אשכחיה, ולא אמרן אילא דאתא ביומיה אבל לא אתא ביומיה אימור אישתלויי אישתלי, ואמ' ראבא האיי מאן דנקיטין עליה פתיחא על דלא אתא לדינא עד דאתי לדינא, (עד) [על] דלא צאית דינא עד דצאיית דינא, ולא היא כיון דאמא צאיתנא דינא מאלתר צאית שרינן ליה.
<h2>דף קיג.</h2>
אמ' רב חיסדא קובעין זמן שיני חמישי ושיני, רב אשי איקלע לבי רב כהנא חזא ההיא איתתא דאזמנוה לדינא מיצפרא, לאורתא כתבו עלה פתיחא, אמ' ליה לא סבר לה מר דרב חיסדא, אמ' ליה הני מילי בגברא דאניס אבל אשה מאיקבה מורדת היא. אמ' רב לא יהבינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבי ולא במעלי יומי טאבי, אבל מניסן לבתר ניסן ומתשרי לבתר תשרי יהבינן, מימעלי שבתא לבתר שבתא לא יהבינן מאי טעמא בעיבידתיה טריד, אמ' רב נהמן לא יהבינן זימנא לא לבני כלא בכלא ולא לבני ריגלא בריגלא, כי הוה אתו קמיה דרב נהמן אמ' להו לדידכו מסתיכו כנפיכו והידאנא דאיכא רמאיי חישינן.
תניא ישראל וגוי שבאו לפניך לדין אם יכול לזכיהו בדין ישראל זכיהו ואימור לו כך דינינו, בדיני אומות העולם זכיהו ואימור לו כך דינכם ואם לאיו באין עלי(ך)[ו] בעקיפין דברי רבי ישמעאל רבי עקיבה אומ' אין באין עלי(ך)[ו] בעקיפין מפני קדוש השם.
<h2>דף קיג:</h2>
רב ביבי בר גוזלא אמ' רבי שמעון חסידא גזילו שלגוי אסור אבידתו מותרת, גזילו אסור כידרב חונא אמ' רב דאמר רב חונא אמ' רב מניין ליגזל הגוי שהוא אסור שנ' [דברים ו'] ואכלת את כל העמים אשר ייי אלהיך נתן לך בזמן שמסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך, אבידתו מותרת כי הא דאמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב מניין לאבידת גוי שהיא מותרת שנא' [שם כ"ב] וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אבידת אחיך ולא אבידת גוי, אימא הני מילי היכא דלא אתאי לידיה דלא מחייב למטרה בתרה כיד ישראל אבל היכא דאתאי לידיה מחייב לאהדורי, אמ' ראבינא ומצאתה דאתאי לידיה משמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומ' במקום שיש חילול השם אף אבידתו אסורה אמ' שמואל וטעותו מותרת, שמואל זבן לקנא דדהבא בכלל דפליזא מההוא גוי בארבעא זוזי אבלע ליה זוזא, רב כהנא זבן מאה ועשרין חביאתא חמרא בכלל מאה מההוא גוי אמ' ליה חזי דעלך קא סאמיכנא.
מכריז ראבא ואיתימא רב חונא דסלקין לעילא ודנחתין לתחתא האיי ישראל דידע ליה בשהדותא לגוי אישראל חבריה ואזיל ומשהיד ליה בי גוים, כיון דגוים מפקין ממונא אפומא דחד שהדא משמתינן ליה, והני מלי בי מגיסתא אבל בי דאור אינהו נמי כל חד שהדא למימתא שדו ליה, אמ' רב אשי כי הוונן בירב כהנא איבעייא לן אדם חשוב מהו כיון דמהימני ליה כביתרי לא מבעי ליה למיזל אשהוד, או דלמא כיון דלא איפשר ליה לאישתמוטי לית לן בה תיקו.
<h2>דף קטו.</h2>
איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב רב מישמא דר' חייה אמ' הדין עם הראשון, ר' יוחנן מישמא דרבי ינאי אמ' הדין עם השיני, לימא בדרב חסדא קא מיפלגי דאמ' רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחיר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה דרב אית ליה לרב חיסדא רבי יוחנן לית ליה לרב חיסדא, דכולי עלמא אית להו דרב חיסדא ולא קשיא כאן לפני ייאוש כאן לאחר ייאוש, רב פפא אמ' בגלימא דכולי עלמא לא פליגי דהדר למאריה והכא דעשו בו תקנת השוק קא מיפלגי, וסבר רב לא עשו בו תקנת השוק והא רב חונא תלמידיה דרב הוה וחנן בישא גנב גלימא אתא לקמיה דרב חונא ואמ' ליה זיל שדי עביטך, שאני חנן בישא כיון דליכא למישקל מיניה כי לא הוכר הגנב דאמי, ואם היה הגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק, והא חנן בישא דמפרסם הוה נהי דמפרסם בבישתא בגנבותא לא הוה מפרסם. גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו לא עשו בו תקנת השוק, [משכנתא עשו בו תקנת השוק] שוי בשוי אמימר אמ' לא עשו מר זוטרא אמ' עשו, והילכתא עשו. (משכנתא) [זבינא] עשו בו תקנת השוק שוי בשוי, [שוי מאה במאתן] רב ששת אמ' לא עשו ראבא אמ' עשו, והילכתא עשו. אבימי בר נאזי חמוה דראבינא הוה אתא ההוא גברא אוזפיה ארבעה זוזי גנב גלימא יהב ליה תנא אוזפיה ארבעה זוזי, אתא קמיה דראבינא אמר ליה ארבעא זוזי קמאיי גנב ופרע בחובו הוה ארבעה בתראיי זיל הב ליה, מתקיף ליה רב כהן דלמא ארבעה זוזי קמאיי אגודי אגיד ליה גלימא בגויהו בתראיי הימוני הימניה כי היכי דהימניה מיעיקרה, איגלל מילתא ומטת לקמיה דראבא ואמ' הילכתא כרב כהן. נרשא גנב סיפרא אזל זבניה לפאפונאה בתמנן זוזי זבניה פאפונאה לבר מהוזא במאה ועשרין אתא מאריה דסיפרא, אמ' אביי דינא הוא דיהיב מארי סיפרא לבר מהוזא תמנן ואזיל בר מהוזא שקיל מיפאפונאה ארבעין, מתקיף לה ראבא ומה לוקח מיגנב עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח מיבעיא, אילא אמ' ראבא אזיל מארי סיפרא יהיב ליה לבר מהוזא מאה ועשרין ואזיל שקיל מיפאפונאה ארבעין ומינרשא תמנן.
<h2>דף קטז:</h2>
מ'ת'. הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה היא אומרין לו הרי שלך לפניך ואם מיחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה, שטפה נהר אומרין לו הרי שלך לפניך, היכי דאמי אילימא דאנסוהי לכולהי ארעתא דגזלן ואנסוה נמי לדידה מירישה שמעת מינה אם מחמת הגזלן חיב להעמיד לו שדה, אילא דאהוי אהויי. ההוא גברא דאהוי אכריא דחיטי דבי ראש גלותא אתא לקמיה דרב נהמן חייביה, יתיב רב יוסף אחוריה דרב חונא בר חייה ויתיב רב חונא בר חייה קמיה דרב נהמן אמ' ליה דינא או קנסא, אמ' ליה מתניתין היא אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקמינה דאהוי אהויי, בתר דקם אמ' ליה רב יוסף לרב חונא בר חייה ומאי נפקא ליה למר מינה, אמ' ליה דינא גמרינן מינה קנסא לא גמרינן מינה.
<h2>דף קיז.</h2>
רב חונא בר יהודה איקלע לבי איכיוני אתא לקמיה דרב יהודה אמ' ליה כלום מעשה בא לידך, אמ' ליה ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו בא לידי וחיבתיו, אמ' ליה זיל אהדר עובדא למאריה דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חיב, אמ' ראבא ואם הראה מעצמו כמי שנטל ונתן ביד דאמי. ההוא דאנסוהי ואהוי אחמרא דרב מארי ורב פנחס בני רב האסא אתא לקמיה דרב אשי פטריה, אמרו ליה רבנן לרב אשי האיי כמי שנשא ונתן ביד דאמי, אמ' להו התם דאהוי מינפשיה אבל האיי כיון דמינס אנסוה מיעיקבה מיקלא קלייה, אותיביה רב הוה לרב אשי אמ' לו אנס הושיט לי פקיע עמיר זה אשכל ענבים זה והושיט לו חייב, הכא במאי עסיקינן כגון דקאיים ביתרי עברי נהרא דיקא נמי דקא תאני הושיט לי ולא קא תאני תן לי שמע מינה. ההיא שיתא דהוה קאמינצו עלה ביתרי אזל חד מיניהו מסרה לפהרגבנא דמלכא אמר אביי יכיל למימר אין מסר ודילי מסר אמ' ראבא כל כמיניה משמתינן ליה עד דמיתי לה וקימי בית דינא. ההוא גברא דאהוי אבי תיבנא דחבריה אמ' ליה רב לא תהוי אמ' ליה מהוינא ומהוינא, קם רב [כהנא] שמטיה לקועיה, קארי עליה [ישעיה נ"א] בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת ייי גערת אלהיך, מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו אף ממונן שלישראל כיון שנפל ליד גוים אין מרחמין עליו.
<h2>דף קיז:</h2>
ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי בליליא ושקלוה אתא לקמיה דרב אשי פטריה, אמרו ליה רבנן לרב אשי האיי מציל עצמו בממון חבירו הוא, אמ' רב אשי חזינן אי גברא דאמיד למישתא בכסא דכספא הוא עליה אתו ואי לא אכסא דכספא אתו. ההוא דאפקידו גביה ארנקא דפדיון שבויים אתו גנבי בליליא ושקלוה, אתא לקמיה דראבא פטריה, אמ' ליה אביי האיי מציל עצמו בממון חבירו הוא אמ' ליה אין לך פדיון שבויים גדול מזה. ההוא דהוה מסיק חמרא למברא מיקמי דליסילקו אינשי מלא ביה חד מניהו שדייה בנהרא, אתא לקמיה דראבא פטריה, אמ' ליה אביי האיי מציל עצמו בממון חבירו הוא, ראבא לטעמיה דאמ' ראבא רודף שהיה רודף אחר חבירו (הוא) ושיבר את הכילים בין (שלרודיף) [שלנירדף] בין שלכל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא הכי סבירא ליה, ונירדף ששיבר את הכלים שלרודף פטור שלכל אדם חיב שלרודיף פטור לא יהא ממונו חביב מגופו, שלכל אדם חיב אין אדם מציל עצמו בממון חבירו, ורודף שהיה רודף אחר רודף אחיר להציל ושיבר את הכילים בין שלרודף בין שלנירדף בין שלכל אדם פטור, ולא מן הדין אילא אם אי אתה אומר כין אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודיף.
<h2>דף קיח.</h2>
מנה לי בידך והלא אומ' איני יודע מתוך שאינו יכול להשבע משלם.
